אסאנות, מהן?

כמה הן שונות ממנח של הגוף בצורה מסויימת. כמה הן הרבה מעבר לזה.

נאמר עליהן, שהן צריכות להיות יציבות ונינוחות. ועוד נאמר שהן צריכות לשלב הרפיה ומאמץ בו זמנית.

האמנם? האם אנחנו באמת מרגישים זאת בזמן התרגול? מהחוויה האישית שלי, הייתי אומרת שנינוחות בהחלט מביאה להרפיה, ושהמאמץ בהחלט מאפשר יציבות. השילוב, מייחד את האסאנה למה שהיא.

אנחנו עוברים כ״כ הרבה שלבים בתרגול, תחילה המון מאמץ וכוח וניסיון להבין בכלל מה מי ואיפה אני, אח״כ נכנסים למן שלב של ריכוך, נשארים היכן שנעים ונוח ומבינים מה הכי נכון עבורנו. בהמשך, מתחילים להרפות ולשחרר כל מה שרק אפשר מבחינה פיזית ומנטלית, ומבינים את כוחו של הרגע הזה. ואולי גם בחיים, בכל דבר שאנחנו עושים, אנחנו נכנסים ללא ידע ועם המון כוח ולאט לאט מרפים עם הניסיון, עם הזמן, עם ההבנה, עם הנוכחות וההתבוננות בדברים.

התרגול על המזרן הוא כמו מראה, השתקפות של איך שאנחנו בחיים מחוץ למזרן.

אומרת מורתי האהובה, ׳יוגה זה חיים, וחיים הם יוגה׳.